גזר דין בתיק ת"פ 20609-04-10

כתב האישום

1.         הנאשם 1 הורשע על סמך הודייתו בכתב האישום המתוקן בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413א + 413ה לחוק וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק.

            הנאשם 2 הורשע אף הוא על סמך הודייתו בכתב האישום המתוקן בסיוע לחבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413א + 413ה + 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         הנאשמים הודו, כאמור, בעקבות תיקון כתב האישום ולאחר שנשמעו מספר עדי תביעה.

3.         בעובדות כתב האישום המתוקן נאמר, כי ביום 13.9.2008 בשעות אחה"צ המוקדמות נסעו מחמוד זיאד סאלם (להלן: "המתלונן") ואשתו מונתהא באסם דיאב (להלן: "המתלוננת") ברכבם באחת השכונות בעיר טמרה. הנאשם 1 אשר הבחין בהם, זרק לעברם אבן וזאת בכוונה לפגוע בהם או ברכבם ולסכן את בטיחותם. האבן ניפצה את השמשה הקדמית של הרכב וגרמה לו לסטות ולהתנגש בקיר סמוך. בעקבות כך כבה המנוע. נאשם 1 התקרב לרכב, כשהוא מחזיק בידו טורייה ואילו נאשם 2, שהגיע אף הוא למקום, החזיק בקרש עץ. הנאשם 1 החל להכות באמצעות הטורייה במכסה המנוע של הרכב ולאחר מכן, בזרועו השמאלית של המתלונן, דרך החלון שהיה פתוח. נאשם 2 זרק אבן לכיוון הרכב בסמוך למקום בו ישבה המתלוננת, אשר הייתה בשבוע ה-8 להריונה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם 1 נגרמו סימני חבלה במרפק ימין ושריטות בזרוע שמאל אצל המתלונן וכן בסיועו של הנאשם 2, נגרמו נזקים משמעותיים לרכב.

4.         במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 1.3.2011 הוריתי לשירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של הנאשמים, ושמיעת הטיעונים לעונש נדחתה עד לאחר קבלת התסקירים.

תסקירי שירות המבחן

5.         בתסקיר שירות המבחן מיום 6.9.2011 המתייחס לנאשם 1, נאמר כי מדובר בצעיר כבן 26, רווק המתגורר עם הוריו בטמרה, שעזב את לימודיו לאחר 9 שנות לימוד ומאז עובד בעבודות מזדמנות שונות. בין היתר, עבד משך כשלוש שנים באריזה באחד המפעלים בחיפה ובשנתיים האחרונות עבד כרתך במפעל אחר בטמרה עד שפוטר לפני כחודש, לדבריו, בשל ירידה בהיקף העבודה.

עוד נאמר כי לפי דברי הנאשם, הרקע לביצוע העבירה נשוא הדיון, נעוץ בסכסוך קודם בינו לבין המתלונן משנת 2008, במסגרתו הוכה הנאשם, בידי המתלונן וקרובי משפחתו. בהמשך נערך הסכם סולחה אשר כלל בין תנאיו הרחקת המתלונן משכונת מגוריו של הנאשם והתחייבותו שלא להגיע למקום. הנאשם 1 ציין בפני שירות המבחן כי ביום האירוע נסע המתלונן עם אשתו בשכונת מגוריו, במהירות מופרזת ובאופן ראוותני. מעשיו אלה עוררו את כעסו של הנאשם, אשר הגיב באופן לא שקול מתוך תחושות פגיעה ונוכח התנהגותו של המתלונן.

            קצינת המבחן ציינה כי אין לחובתו של הנאשם 1 כל הרשעות קודמות וכי על פי התרשמותה מדובר בצעיר המנהל בד"כ אורח חיים נורמטיבי, אם כי אינו מחובר לחלקים האימפולסיביים שבאישיותו. עוד נאמר כי הנאשם עשוי לנהוג באלימות במצבים בהם הוא מוצף תחושות זלזול ותסכול, שאז בניסיון לא מודע להחזיר לעצמו את כבודו העצמי, את השליטה והביטחון, הוא נוהג באלימות. זאת בהעדר יכולת לויסות דחפיו התוקפניים באופן יעיל.

            לנאשם 1 הוצע להשתלב בהליך טיפולי בשירות המבחן, במסגרתו יבחן את המניעים, הדפוסים והחוויות הרגשיות העלולות להוביל להתפרצויות אלימות, ויעסוק בהקניית כלים חלופיים להתמודדות במצבי לחץ, כעס ומשבר. הנאשם סרב לפנות לטיפול, תוך שטען כי אינו רואה עצמו כמי שזקוק להליך טיפולי שכזה. לאור סירובו, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. תחת זאת המליץ על ענישה מוחשית שתהווה התייחסות הרתעתית משמעותית מפני חזרה על מעשים דומים בעתיד. כמו כן, ציין שירות המבחן כי חיובו בפיצוי נפגעי העבירה, עשוי אף הוא לחברו באופן חיצוני לפגיעה באחר ולמשמעות מעשיו והשלכותיהם. קצינת המבחן הוסיפה כי שליחתו של הנאשם 1 לריצוי עונש מאסר בשלב זה של חייו, עשויה להעצים את החלקים האימפולסיביים והתוקפניים הקיימים בו, כתגובת הסתגלות לסביבה זרה ומאיימת. לפיכך, הומלץ כי במידה ובית המשפט ישקול הטלת עונש מאסר, הרי שתקופת המאסר תאפשר בחינת מידת התאמתו לריצוי המאסר במסגרת עבודות שירות.

6.         בתסקיר מיום 6.9.2011 המתייחס לנאשם 2 נאמר כי מדובר בצעיר, רווק כבן 22, המתגורר בטמרה יחד עם הוריו ומי שסיים זה מכבר 12 שנות לימוד. נאשם זה אישר את עובדות כתב האישום, תוך שציין שהרקע לביצוע המעשים, סכסוך קודם בין המתלונן לבין בן דודו - הנאשם 1 - שותפו לביצוע העבירה. לדבריו כחודש לאחר אירועי כתב האישום דידן, נחתם הסכם סולחה בין הניצים, אותו מקיימים הצדדים עד עצם היום הזה.

אף לנאשם 2 הוצע להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, כפי שהוצע לנאשם 1 ואולם, גם נאשם זה דחה את ההצעה, בציינו כי אינו רואה עצמו זקוק לטיפול כלשהו.

            קצינת המבחן ציינה כי מדובר בצעיר ללא כל הרשעות קודמות, אשר גילה במהלך חייו יכולות תפקודיות טובות, סיים 12 שנות לימוד, שלאחריהן השתלב בתעסוקה וגילה אחריות לפרנסתו. יחד עם זאת, התייחסותו של הנאשם 2 למעשיו הייתה מצמצמת ולא בוגרת ובאו בה לידי ביטוי קשייו ליטול אחריות על מעשיו ונטייתו למזער מחלקו בביצוע העבירה ומחומרתה, כמו גם העדר גילוי אמפטיה לנפגעי העבירה.

            לנוכח העדר נזקקות טיפולית, לא בא שירות המבחן בהמלצה על העמדתו של הנאשם 2 במבחן. יחד עם זאת, כחלופה לענישה מוחשית, מתוך ראייה שיקומית וכדי למנוע פגיעה עתידית בו, המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות, זאת לצד מאסר מותנה וחיובו בפיצוי נפגעי העבירה.

טיעוני המאשימה לעונש

7.         במסגרת הטיעונים לעונש הודיעה ב"כ המאשימה, כי לנוכח מהות העבירה בה הורשע הנאשם 2 ובשים לב לגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה וחלקו הקטן באירוע, היא מקבלת עליה המלצת שירות המבחן להטיל על נאשם זה, שירות לתועלת הציבור ומבקשת להוסיף על כך מאסר מותנה לצרכי הרתעה וקנס כספי.

            שונה המצב בנוגע לנאשם 1, אשר תקף את המתלוננים באופן נטול רסן וללא כל התגרות מצדם. ב"כ המאשימה הפנתה לכך שהעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה היא אחת החמורות בספר החוקים, וזאת לא בכדי. אף התייחסות בתי המשפט למקרים של זריקת אבן לעבר רכב נוסע, הנה התייחסות מחמירה נוכח הסיכון הרב הגלום במעשים מעין אלה. בהקשר זה הפנתה לכך שעל פי הפסיקה, העבירה של זריקת אבן על רכב, ללא קשר לתוצאות המעשה, מחייבת מאסר בפועל.